כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

חמלה וסיעוד: בין תאוריה למעשה

המחברות:בתיה טמיר ודניאלה אריאלי

תקציר:

מאמר זה הוא ניסיון ראשוני לברר את מקומה של החמלה בשיח על מהותו של מקצוע הסיעוד. נסקור את התפתחות התאוריות בסיעוד דרך שלוש תקופות. התקופה הראשונה, תקופת ראשיתו של הסיעוד המודרני, החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, תכונה כאן “תקופת הסיעוד הגופני”. חמלה בתקופה זו איננה מושג בעל חשיבות בסיעוד, אם כי יש לה ביטוי בפועל בטיפול הגופני. התקופה השנייה, שתכונה כאן ה”תקופה הרציונלית” (החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ועד שנות התשעים של המאה ה-20), מאופיינת בהתרחקות משיח של הטיפול בגוף החולה. האחיות בתקופה זו נקראו לאמץ חשיבה מדעית ולקחת חלק בשימוש בטכנולוגיה רפואית מתקדמת. חמלה, כמושג או כפרקטיקה, אינה מאפיינת את השיח הסיעודי של תקופה זו. התקופה השלישית, שתכונה כאן ה”תקופה הערכית-רגשית”  (החל משנות התשעים של המאה ה-20) היא תקופה שבה מושג החמלה נכנס למרכז השיח כעיקרון ערכי של המקצוע. עם זאת, בתקופה זו אין כמעט עיסוק בטיפול הפיזי בגוף החולה. הדיון על חמלה בתקופה זו מתמקד בהיבט הרגשי של היחס לחולה ולא בצדדים הפרקטיים של הטיפול בו. במאמר יש גם דיון בשיח על החולה ה”אחר” — זה שבא מרקע תרבותי שונה, שהוא מהגר, או מקבוצת מיעוט מוחלשת. ובהקשר זה, כיצד העיסוק או היעדר העיסוק בחולה ה”אחר” הם ביטוי למשמעות החמלה בסיעוד בתקופות השונות.

הקטן/הגדל פונט
מונוכרום