כתב העת גרונטולוגיה וגריאטריה

כל תקצירי המאמרים

חמלה בקרב עובדים סוציאליים המטפלים בזקנים שמאושפזים בשלהי חייהם

המחברות:רוני גאגין, שירי שנאן-אלטמן

תקציר:

טיפול בזקנים המאושפזים בבית חולים ומתן מענה לצורכיהם מחייבים ראייה טיפולית רב-מערכתית. לצד הטיפול הרפואי-סיעודי, החמלה הנה רגש נלווה ובלתי נפרד מהליך טיפול נכון מצד מטפלים באוכלוסייה זו,
אשר חשים אמפתיה למצבם התפקודי והרגשי של הזקנים ורוצים להקל או להפחית את סבלם.

האתגר העומד בפני המחלקה לעבודה סוציאלית בבית חולים הוא להעלות את רמת המודעות של אנשי המקצוע לחשיבותו של רגש החמלה בטיפול בחולים המאושפזים בכלל וחולים זקנים בפרט. במאמר הנוכחי נציג את מקומה וביטוייה של חמלה בהתערבות טיפולית של עובדים סוציאליים עם זקנים במסגרת אשפוז בבית חולים, בהתייחס ל”חוק החולה הנוטה למות” ולטיפול פליאטיבי הניתן בסוף החיים.

זקנים שנוטים למות ובני משפחותיהם מתמודדים עם קשיים שונים: עיבוד מידע שקשור למחלה; קבלת החלטות אם להאריך חיים באמצעות התערבויות רפואיות; תגובות רגשיות כגון פחד, כעס וחרדה; ועמדות, ערכים ואמונות בנוגע למוות. חמלה בטיפול בזקנים הנוטים למות מתבטאת בהקשבה, בבירור צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והחברתיים ובמציאת מענים הולמים לצד הטיפול הרפואי-סיעודי שהם מקבלים. העובדים הסוציאליים מעודדים את הצוות הרפואי לשוחח עם החולים על המוות האפשרי, למסור מידע רפואי מלא על אודות האבחנה והפרוגנוזה ולספר להם שמצבם הוא בלתי הפיך.

העובדים הסוציאליים מתבקשים להכיל את רגשותיהם של בני המשפחה, לראות במשפחה שותפה בכל שלבי הטיפול ולהעלות את נושא הארכת חיים בעיתוי הנכון מול החולה ומשפחתו, כאשר החולה צלול ומסוגל לקבל החלטות. המחלקה לעבודה סוציאלית בבית החולים פועלת להעלאת המודעות של אנשי הצוות בבית החולים למאפייניה הייחודיים של אוכלוסייה זו ולצרכיה כדי שיוכלו לתת להם את הטיפול המיטבי.

 

הקטן/הגדל פונט
מונוכרום