הזדקנות ושימוש בשירותי בריאות

המחברים: סיגל נעים, אריאלה לבנשטיין, יהונתן למברגר ומרים הירשפלד

תקציר:

רקע: שיעור הזקנים היהודים המוגבלים בארץ עומד על 16% לעומת 31% בקרב הזקנים הערבים. מוגבלות מובילה לאבדן עצמאות, לעלייה בצריכת שירותי הבריאות ולעלויות גבוהות יותר של טיפולים רפואיים. בקרב קבוצות מיעוט באוכלוסייה קיים ניצול נמוך יותר של שירותי בריאות היות ולעתים קרובות, הבדלים תרבותיים אינם נלקחים בחשבון. היעדר רגישות לצורכי המיעוט האמור לצרוך את השירות, עשוי לגרום לפער בין הלקוחות הפוטנציאליים לבין השירות המוצע.

שיטה: המחקר בחן האם קיימים הבדלים בשימוש בשירותי הבריאות – מרפאות בקהילה ובתי חולים – בין שתי קבוצות זקנים מוגבלים – יהודים וערבים – שחוק סיעוד לא חל עליהם,תוך התבססות על המודל ההתנהגותי של אנדרסן לצריכת שירותי בריאות. במהלך המחקר רואיינו 600 משתתפים, תושבי חיפה וצפון הארץ – 150 זקנים יהודים ו-150 זקנים ערבים מוגבלים בתפקוד ובני משפחותיהם המטפלים בהם. שאלון המחקר כלל משתנים הקשורים למודל המחקר ושאלון WHO PROQOL BREF (1998) לבחינת איכות חיים.

ממצאים: מהממצאים עולה, כי קיים קשר חיובי בין משתני הרקע השונים של המטופלים: מצבם הסוציו-כלכלי ורמת הידע שלהם (משתנים מאפשרים) למידת השימוש בשירותים. ככל שמצבו הסוציו-כלכלי של המטופל ורמת הידע שלו גבוהים יותר, כך עולה רמת השימוש בשירותים. במקביל, נמצא כי קיים הבדל ברמת השימוש בשירותי בריאות, בעיקר במרפאות הקהילה, בין המטופלים היהודים לערבים.

מסקנות: ייתכן שממצאי המחקר בהקשר להבדלים הקיימים ברמת השימוש בשירותי הבריאות קשורים לידע רב יותר בנוגע לטכנולוגיה ולשימוש בשירותי בריאות מקוונים של האוכלוסייה היהודית לעומת האוכלוסייה הערבית. כלומר, אי השוויון בצריכת שירותי בריאות לא נובע אך ורק מהנגישות אליהם, אלא מהתאמת השירותים לתרבות ולחברה שבה הם ניתנים וליכולת להשתמש בטכנולוגיה. לכן, על מערכת הבריאות להיות רגישה יותר להשפעות התרבותיות ולהתאים עצמה לצורכי קבוצות אתניות שונות בחברה. בנוסף לכך, עליה לסייע לאוכלוסיות נזקקות ולהדריכן כיצד להשתמש באופן טוב יותר בשירותי בריאות מקוונים שונים.